<h1>כל בו הלכ' נדה סימן פ"ה</h1>
<h2>דף כא:</h2>
היולדת טמאה כנדה ואף על פי שלא ראתה דם ואחד היולדת חי או מת אם זכר או נקבה. יושבת לזכר או לנקבה והוא שתגמר צורתו ואין צורת הולד נכרת פחות ממ' יום אחד הזכר ואחד הנקבה. המפלת בתוך מ' יום או ביום מ' אינה טמאה לידה. הפילה ביום מ"א אחר התשמיש הרי זה ספק יולדת ותשב לזכר ולנקבה ולנדה.
<h2>דף מו:</h2>
הוצי' העובר את ידו והחזירה אמו טמאה לידה מדבריהם ואין לה ימי טוהר עד שיצ' הולד רובו ואם יצא ראשו כלו כאחד הרי זה כיוצ' רובו. מי שילדה זכר ונקבה תאומים תשב לנקבה. ילדה טמטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה. ילדה תאומים אחד זכר ואחד טמטום או אנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה. האחד נקבה והשני טומטום או אנדרוגינוס תשב לנקבה שהטומטום או אנדרוגינוס ספק הן שמא זכר או נקבה. האשה שהוחזקה מעוברת וילדה ואין ידוע מה ילדה כגון שהפילה בבור או בנהר או הפילה וגררתו חיה הרי זו בחזקת שהפילה ותשב לזכר ולנקבה ולנדה. כל מקום שנ' תשב לזכר ולנקבה דינה שתה' אסורה לבעלה י"ד יום כיולדת נקבה ז' ראשונים ודאין וז' שניים ספק ואין נותנין לה ימי טוהר אלא מ' יום כיולדת זכר. ואם ראתה דם אחר המ' יום עד השמנים אינו דם טוהר אלא ספק דם נדה. וכן אם ראתה דם ביום פ"א בלבד הרי זו ספק נדה ותשב ז' ימי נדה שמא נקבה ילדה שאין לה וסת נדות עד אחר מלאת ימי טהרה. וכל מקום שנ' תשב לזכר ולנקבה ולנדה דינה שתה' אסורה לבעלה י"ד יום כיולדת נקבה ואם ראתה ביום פ"א הוי ספק נדה. וכן אם ראתה ביום מ"א אף על פי שראתה ביום ל"ד הרי זו ספק נדה ואסורה לבעלה עד ליל מ"ח כיולדת זכר ואין נותנין לה ימי טוהר כנדה והרי היא כמי שלא ילדה. וכל דם שתראה מיום שהפיל' עד פ' יום אם בימי נדתה הרי זו ספק נדה מאחר הז' מיום שהפילה ואם בימי זיבתה הרי זו ספק זבה שאין וסת כל ימי מלאת. וכן אם ביום פ"א עדיין היא מקולקלת ותהיה ספק נדה אף על פי שלא ראתה אלא יום אחד. וכשתקבע לה וסת אחר השמונים יסור קלקולה ותחזור להיות נדה ודאי או זבה וכן מיום שהפילה עד ז' ימים תהיה בנדתה ודאית אם הפילה בתוך ימי נדתה.
